בוקיפונט

"אבא שלי" זה ספר מליגה א'. מכל כיוון שמסתכלים עליו הוא משהו משהו: הכתיבה- משהו משהו, האיורים- משהו משהו, העיצוב- משהו משהו, ההומור- משהו משהו, תגובת הילדים- משהו משהו, פשוט משהו משהו. בכל דפי הספר מופיעה שורת טקסט אחת בלבד מתחת לכל ציור. הספר נפתח עם ציור של אבא כשהוא לבוש עם חלוק בית, יושב ומחזיק בידיו כוס שתיה חמה ומחמם את ידיו בחומה של הכוס. עיניו של אבא כחולות, מחייכות ומלאות באהבה, הפיג'מה מבצבצת לו מחלוק הבית. חלוק הבית המשובץ של אבא ילווה אותנו לכל אורך הספר.

המשפט הפותח של הספר הוא: "הוא בסדר גמור אבא שלי" וכשאנחנו נמשיך לקרא את הספר אנחנו נגלה שזה בלשון המעטה, כי הוא הרבה יותר מבסדר גמור, הוא פשוט אבא מופלא: הוא לא מפחד משום דבר אפילו לא מהזאב הרע, הוא יכול לקפוץ מעל הירח, ללכת על חבל מתוח... וכך הבן ממשיך לתאר את כל סגולותיו המופלאות של האב הנערץ, ואנחנו מאמינים לו מכיוון שהאיורים מאוד משכנעים ועוצרי נשימה. הספר מסתיים בחיבוק חם ואוהב של האב ובנו כשעיניו הכחולות והאוהבות של אבא הן עכשיו עצומות וכל הציור ממוקד בחיבוק.

הספר "אבא שלי" הוא ספר נפלא שכתוב מנקודת המבט של הבן. אני מאוד ממליצה במקום לקרוא: "אבא שלי" לציין את השם האמיתי של אביו של הילד שקוראים לו את הסיפור, לדוגמא: הוא בסדר גמור "אבא אמיר", "אבא אמיר" לא מפחד משום דבר אפילו לא מהזאב הרע... וכך הלאה. בצורה הזאת הספר הופך לממש חגיגה אמיתית. זה הופך את הספר לעוד יותר משעשע ומרתק והילדים ממש מתמוגגים.