בוקיפונט

"הלחמניה העגולה" זוהי מעשיה יפה המתארת את סיפור הולדתה ובריחתה של הלחמניה העגולה משיניהם של סבא וסבתא שהכינו אותה משאריות הקמח האחרונות שנמצאו בארון. הלחמניה פגשה בארנבת שרצתה לאכול אותה: "הו ארנבת, אנא אל תאכליני!" אמרה הלחמניה. "הנה אשיר לך שיר: גורדתי מארון הכלים,/ טוטאתי מארגז המאכלים,/ עורבבתי בשמנת,/ טוגנתי בחמאה,/ ברחתי מסבא,/ ברחתי מסבתא-/ וגם ממך ארנבת צעירה, לא יהיה קשה לברוח!"

הלחמניה חמקה מן הארנבת ונסיונות ההתחמקות הנוספים שלה משיניהם של הזאב והדב, שחשקו בה גם הם, נחלו הצלחה גדולה, הצלחה שהביאה אותה לבטוח בעצמה יתר על המידה ולא לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים בהגיעה אל השועל הערמומי שהצליח להוליך אותה שולל ולהוליך אותה היישר אל אפו ומשם אל לשונו וממנה היישר אל בטנו.

הלחמניה הפיקחית שהשכילה להתגלגל ולברוח ולשטות בכולם, להסיח את דעתם ולחמוק מהם בעזרת שיר הפזמון שלה, סיימה את חייה כלחמניה טיפשה שיכורה מהצלחתה, שהיתה מוכנה לעמוד על לשונו של השועל כדי לשיר לו את שיר ההלל להצלחותיה המרובות. השיר המוצלח שהצליח להסיח את דעתם של הכל הצליח להסיח גם את דעתה של הלחמניה עצמה ובמקום לשרת את הלחמניה הוא שרת הפעם את השועל שהביא את הלחמניה ואת המעשיה אל סופה.

בספר הלחמניה העגולה יש יחסי גומלין יפים בין השיר לסיפור ובין הסיפור לשיר, השיר והסיפור יוצרים זה את זה ומתפתחים זה מזה, זהו סיפור שיוצר שיר ושיר שיוצר סיפור לסרוגין. הלחמניה הצעירה שרה את סיפור הצלחותיה בבטחון עצמי רב, האופייני לצעירים, וכל מאזין שלה מוסיף נדבך נוסף לסיפור הצלחתה והופך לשורה נוספת בשיר שיישמע המאזין הבא.

אני סיפרתי את הסיפור ליפתח ומעיין כשהיו בני שנתיים ולמרות שזה סיפור ארוך יחסית הם אהבו את הסיפור. סיפרתי להם גם בגיל שלוש ונראה לי שהם נהנו יותר. הם שאלו אותי מה זה אדן החלון ומה זה לחמוק. עניתי להם שאדן החלון זה המקום שבחנוכה מניחים עליו את החנוכיה, מה שנתן לי את הרעיון שאפשר להחליף את הלחמניה בסופגניה ולהתאים אותו לחנוכה. הילה וחברותיה בנות החמש נהנו מהסיפור ולפי הכתוב על גב הספר, הספר מתאים גם לכיתות אלף ובית ולכל אוהבי המעשיות.