הפרק הראשון פותח בנחש בריח הבולע חיה בשלמותה, הוא לובש את הצורה שלה את הקווים הכלליים שלה, החיה שנטרפה הופכת למופשטת, הופכת לסמויה מן העין עד שהיא נעכלת סופית ונעלמת. נחש הבריח מטיל על המחבר את הפחד שמפריד בינו לבין בני האדם שאינם שותפים אתו לפחד הזה. בשל הפחד הזה אין הוא מצליח להתקרב לבני האדם מבלי להמית אותם קודם, מבלי להפוך אותם לאידאות מופשטות.
במנוע האווירון של מחבר הספר חל קלקול והוא שרוי בסכנת מוות. סכנת המוות מרמזת על קשר העתיד להיווצר ואכן הנסיך הקטן מופיע ומבקש ציור של כבשה. נשאלת השאלה מדוע הנסיך הקטן מבקש כבשה מצויירת ולא כבשה אמיתית? התשובה לשאלה הזאת היא פשוטה: הנסיך הקטן הוא איננו תמים, הוא יודע שאין לו קיום מחוץ לדפיו של הספר ולכן הכבשה המצויירת היא הכבשה הדרושה לו. הנסיך הקטן איננו תמים ולכן הוא זקוק לתמימות (כבשה), אך מכיוון שהוא איננו תמים, אין באפשרותו לקבל כבשה ככה סתם בפשטות. הוא מחוכם מדי ולכן אין באפשרותו לקבל את הכבשה, אלא רק להעמיד פנים שהוא אכן קיבל אותה.
מאין בא הנסיך הקטן? הנסיך הקטן בא מכוכב שהוא קטן מכדי שיהיה בו צורך לקשור קשרים. ההצעה של מחבר הספר לתת לו חבל ויתד כדי שיוכל לקשור את הכבשה, נראית לו מוזרה מכיוון שהכוכב שלו קטן מכדי שהכבשה תוכל ללכת בו לאיבוד, ולכן גם קטן מכדי שהוא יוכל למצוא בה אותה או את עצמו. נראה כי הצורך של הנסיך הקטן בקשרים שבהם הוא יוכל למצוא את עצמו, הוא שהביא אותו לעזוב את הכוכב שלו ולפתוח במסע הנדודים.
מחבר הנסיך הקטן הוא ילד והמשחק האהוב עליו הוא משחק המחבואים. המבוגרים מתעלמים מדברים חשובים, כשהם רואים מבוגר אין הם מבחינים בילד שבתוכו ולא כל שכן כשהילד מתחבא. המבוגרים מתעלמים מקיומו של מחבר הנסיך הקטן, ממש כפי שהם מתעלמים מקיומה של הכוכבית "612", בשל המראה החיצוני של מגלה הכוכבית ושל המחבר. מגלה הכוכבית, זכה שיכירו בתגליתו לאחר שסיגל לעצמו את מנהגם של שאר האנשים. ומחבר הנסיך הקטן מה יהיה בסופו?- הוא יהיה חייב להתבגר.
מחבר הנסיך הקטן מרגיש שאין לו מקום בעולם:- הוא גדול מדי והעולם קטן מדי. הוא מרגיש עליו כמו פיל מגושם, והסכנה ליפול מהעולם אינה מרפה ממנו. הוא יודע שהדרך היחידה שלו שלא ליפול היא להכות שורשים, להאחז, להתחבר, ליצור קשר, אך יצירת הקשר מפחידה אותו יותר מן הסכנה ליפול. יצירת הקשר מתחברת אצלו תמיד עם מוות:- העץ המכה שורשים מחורר את הכוכב ומפרק אותו לחלקים קטנים יותר, שעליהם לא יהיה מקום ליותר מאיש אחד.
בתוך הכדור של מחבר הנסיך הקטן יש זרעים טובים וזרעים רעים. למחבר הנסיך הקטן קשה להשלים עם זה, הוא רוצה להיות מושלם, והפחד שלא להיות מושלם מונע ממנו מלראות שזה בהחלט אפשרי.
הנסיך הקטן אוהב לצפות בשקיעת השמש, לכן הוא מזיז את כסאו ואינו מניח לה לשקוע. תפיסת העולם של מחבר הנסיך הקטן איננה שלמה, הוא מקבל את הטוב, אך איננו מקבל את הרע. אך מכיוון שההפרדה בין הטוב לרע היא בלתי אפשרית, הוא נקלע למצבים אבסורדיים, הוא רודף אחרי השמש כמו כלב שרודף אחרי זנבו. הוא מסתובב סביב עצמו ואינו מסוגל לשים לסיבוב הזה סוף, לחרוג מעצמו ולממש את היכולת שלו לאהוב וליצור קשר.
הפרחים מגדלים חוחים שאין בהם כל תועלת, מדוע אם כך הפרחים מגדלים חוחים? מנגנוני ההגנה של הפרחים הם מיותרים מכיוון שהפרחים הם בני חלוף, אך דווקא מכיוון שהם בני חלוף הם זקוקים למנגנוני הגנה.
השושנה של הנסיך הקטן היא יפה אך אינה אמיתית. היא מבקשת להיות מיוחדת ובנסיונותיה אלה היא יוצאת מגדרה ומתנהגת כאילו לא הייתה רק פרח. בנסיונותיה להיות מיוחדת, היא מסגלת לעצמה מחשבות לא לה ופחדים לא לה, ומהר מאוד הנסיך הקטן מגלה שהיא מאחזת עיניים, וממש כמו קוסם, היא אמנם מקסימה ומעוררת התפעלות, אך אינה ראויה לאמון, מכיוון שהיא נוקטת לשם כך בתחבולות. מרגע שהנסיך הקטן תפס כי היא אינה אמיתית, הוא בורח מפניה, מכיוון שהוא אינו רוצה להיות מרומה. השושנה של הנסיך הקטן היא נפשו המבקשת לה את הקסם אך איננה יכולה להשלים עם כך שהקסם מעצם טבעו איננו אמיתי.
הנסיך הקטן בורח מכוכב הלכת שלו מכיוון שהגיעה אליו אורחת שהסבה לו צער ואין באפשרותה לקום וללכת מכיוון שהיא פרח:- שושנה. השושנה רצתה להיות מיוחדת ולכן היא העדיפה לברוח מגן השושנים שבכוכב ארץ, ולפרוח אצל הכוכב של הנסיך הקטן. הנסיון להיות מיוחדת בעיני הנסיך הקטן עלה בידה אך היא גילתה שלא רק שהוא לא מקרב אותה אליו, אלא נהפוך הוא, הנסיך הקטן מבקש לברוח ממנה. השושנה מבינה שחוסר היכולת שלה להביע רגשות הוביל אותה להיות לא ישרה ובעקיפין מטופשת, והיא איננה מעוניינת לכסות שוב על רגשותיה, ולכן כשהנסיך הקטן מציע לה את מכסה הזכוכית היא דוחה אותו, ובמקום לכסות על רגשותיה היא מגלה לו את אהבתה ומבקשת ממנו להיות מאושר וטוב לב. עזיבתו של הנסיך הקטן את הכוכב עזרה לשושנה לשוב ולחזור להיות פרח.
לאחר שהנסיך הקטן עזב את הכוכבית שלו, הוא מבקר ב-6 כוכביות נוספות ופוגש שם את הפחדים, שהביאו אותו לברוח אל הכוכבית שלו וממנה, מגולמים על ידי 6 דמויות: המלך- מגלם את הפחד לאבד שליטה. הרברבן- מגלם את הפחד לאבד את כבודו. השיכור- מגלם את הפחד לאבד את הזיכרון. איש העסקים- מגלם את הפחד שאין לו בעצם מה לאבד. מדליק הפנסים- מגלם את הפחד שלפני שיראו אותו הוא כבר יעלם. (הפחד ללכת לאיבוד). הגיאוגרף- מגלם את הפחד לאבד את הקשר שבין הידיעה על הדברים לבין הדברים עצמם.
המחבר, כשהוא שם את הנסיך הקטן לבדו על הכוכבית, הוא הוציא אותו מהקשרו. הנסיך הקטן בביקוריו בכוכביות פוגש את המבוגרים- שהוא היה עתיד להיות כמותם אם היה נשאר על הכוכבית שלו- יוצאים מהקשרם. המבוגרים מגלמים לו את פחדיו הלובשים צורה ופושטים צורה: המלך- מבקש לשלוט על הכל ולכן כדי להבטיח לעצמו שליטה מוחלטת הוא מצווה על הכל שייעשו את מה שממילא הם מבקשים לעשות. באופן הזה הוא אינו נתקל בהתנגדות והשליטה שהוא קונה לו על הכל היא מוחלטת אבל מדומה: המלך מאבד שליטה, הכבוד שהוא קונה לו, אין לו כל בסיס במציאות- וממלך הוא הופך לרברבן. הרברבן- לאחר שהמלך איבד שליטה, הרברבן שבקרבו אינו שולט עוד על רגשותיו והוא מבקש שימחאו לו כפיים, שיעריצו אותו, כדי שהוא יוכל להרים את הכובע. (הכובע של הרברבן הוא לא יותר מאשר כובע ואין בו דבר, הוא אינו נחש בריח שבלע פיל). גילוי רגשותיו של הרברבן, נחשבת למלך שבו לחרפה על חוסר יכולתו לשלוט ברגשותיו, והוא מבקש לשכוח את חרפתו והופך לשיכור. השיכור אכן שוכח את חרפתו האמיתית שהביאה אותו לשתיינות- היא חרפת גילוי רגשותיו לשווא, חרפת הבדידות שלו. משהוא נוכח לדעת שאין חרפתו חרפת השתיה, אלא חרפת הבדידות, הוא נגמל מהשתיינות ומבקש לקנות לו בעלות על הדברים, לשייך אותם אליו, להחזיק בהם. הוא מבקש לשוב ולשלוט בעולמו על ידי כך שהוא יקנה לו עליו בעלות. הוא מבקש להיות עשיר, הוא מבקש שיהיה לו דבר מה שלא יהיה נזקק לחסדיהם של אחרים, שיוכל לעמוד בבדידותו ברשות עצמו. אך הרצון שלו, לעמוד ברשות עצמו ולא להיות תלוי, שולל ממנו את האפשרות לחרוג מתחום עצמו ולתת לחייו משמעות כלשהי. בקשת העצמאות שהוא מבקש לעצמו היא אובססיבית, הוא מסתובב סביב עצמו:- הוא מבקש להיות עשיר, כדי שיוכל להיות עשיר עוד יותר. איש העסקים תופס שלהיות רק איש עסקים זה לא עסק וההארה הזאת הופכת אותו למדליק הפנסים, אך איננה מספיקה לו עדיין כדי להיות יותר מאשר מדליק פנסים:- מדליק הפנסים אינו מדליק את הפנס כדי להאיר דבר מה, אלא כדי להדליק את הפנס, לכן הוא ממהר לכבות אותו, כדי שיוכל לשוב ולמלא את תפקידו ולהדליק אותו. קשה לדעת אם מדליק הפנסים, מדליק את הפנס כדי לכבות אותו, או מכבה את הפנס כדי להדליק אותו, בכל מקרה מלאכת ההדלקה והכיבוי של הפנסים היא העיקר, ואין לה שום משמעות מעבר לה. ברגע שמדליק הפנסים מגלה שאין באפשרותו להאיר דברים בכוחות עצמו, הוא מבקש לו את הידיעה ממקורות אחרים ממנו עצמו, הוא הופך לגיאוגרף ומבקש לדעת דברים על סמך עדויותיהם של אנשים אחרים, הוא משתף פעולה עם אנשים אחרים, ובכך שובר את מעגל הבדידות בו הוא היה נתון מאז שהיה מלך ועד עתה. הגיאוגרף מחזיר את הנסיך הקטן למקום ממנו הוא בא: לכוכב ארץ, כדי שינסה ליצור קשרים בהם הוא יוכל למצוא משמעות ותוכן לחייו ודרך להתגבר על הפחדים שהוא שרוי בהם.
הנסיך הקטן הגיע לכוכב ארץ כדי ליצור קשר עם בני האדם, אך נראה כי אין להם זמן בשבילו, הם חולפים על פניו ברכבות מהירות, הוא אינו מצליח לתפוס אותם ובמקום ליצור אתם קשר, הוא מוצא את עצמו קושר קשר נגדם עם השועל, שלו שלא כמו לבני האדם, יש זמן לקשור קשרי ידידות כי הרי קיומו על הגזלה. הוא גוזל מבני האדם את התרנגולות, וכפי שהוא גוזל מבני האדם את התרנגולות, כך ממש הוא גוזל מהם גם את הנסיך הקטן. מטרתו העיקרית של הנסיך הקטן לא הושגה:- הנסיך הקטן ביקש לו את בני האדם, הוא ביקש לו כבשה, הוא ביקש תמימות, אך בסיכומו של דבר הוא קיבל שועל והשועל אכן מכשיל אותו בנסיון הגורלי שלו לצאת מעצמו, הוא חוסם לפניו את הדרך לבני האדם וסולל לפניו את הדרך לאובדנו, אל הנחש. הנסיך הקטן מגיע אל הנחש עם כשלונו ליצור קשר עם בני האדם וכדי שלא למות מבושה וכאב הוא בוחר להבלע בתוכו ולהפוך לאידאה מופשטת.
הנסיך הקטן מאת אנטואן דה סנט אכזופרי.
ניתוח ופרשנות מאת נאוה גדסי
הניתוח הופיע לראשונה בספר:
"רציתי להיות ילדת פלא" מאת נאוה גדסי
נאוה גדסי 1990 © כל הזכויות שמורות.
נאוה גדסי מקימת האתר היא גרפיקאית, יוצרת פונטים, כותבת ומוציאה לאור של ספרי חידות, וגם אוהבת מאוד לשכתב טקסטים של אנשים אחרים.