הספר הזה הוא גירסה נוספת לספרה המוצלח של חנה הורן הלו הלו אבא. הספר בנוי מדו שיח טלפוני המתנהל בין הילדה טלי לאימה הנמצאת בעבודה: הילדה שואלת את אמא מתי היא תחזור הביתה והאם עונה שהיא כבר תטפס על הסולם של הענן הפרטי שלה ותרחף אל הבת הביתה. הבת מתקנת אותה שלענן אין סולם אלא לאוטו מכבי אש יש סולם והאמא מקבלת את התיקון ומחליטה להגיע אל הבת באוטו מכבי אש עם מפרשים, הבת לא מתבלבלת ומתקנת אותה גם הפעם וכך השיחה ממשיכה להתנהל כשאמא של טלי מקבלת את התיקונים של הבת וממהרת לספק לה פתרונות נוספים הדורשים תיקון נוסף, ומגייסת לעזרתה את כל דרכי ההתניידות האפשריות.
הספר הוא מאוד דינאמי, מאוד מלא תנועה, אמא שיצאה מחדר עבודתה מאוד מתגעגעת לבתה ורוצה להגיע אליה בכל דרך אפשרית, גם אם היא לא אפשרית. הדרכים השונות שבהם האמא ההרפתקנית רוצה להגיע אל בתה מאויירות בצורה משכנעת וסוחפת: אמא על ענן עם סולם, אמא באוטו מכבי-אש עם מפרשים וכך הלאה, מהווים ניגוד מעניין לאיורים השלווים והביתיים של טלי הבת הנבונה. שרשרת ההרפתקאות הסוערת של האם והבת מגיעה לסיומה ברגע המפגש כשאמא מגיעה הביתה ומחבקת את בתה האהובה. הספר נכתב על בסיס של רעיון מוצלח הוא כתוב יפה ומאוייר יפה ואהוב על הילדים. אני חושבת שכדאי להתחיל לקרוא לילדים קודם את "הלו, הלו אבא" שהוא פשוט יותר ולקראת גיל שלוש את "הלו הלו אמא" שהוא קצת יותר מורכב.