מי שתה לי זה ספר נפלא שמאוד מרתק את הילדים. הוא עשוי בצורת קומיקס וצבוע בצבעים אחידים וחלקים ללא מעברי צבעים. על גבי העטיפה הקדמית אנו רואים את אבא יושב על גבו של הגמל ששותה מיץ מתוך המימיה ועל כתפיו של אבא יושב הילד. צהוב, לבן, אדום, כחול והנה מופיעים לפנינו האב ובנו מצויירים בשחור ולבן, הבן מבקש מאביו עוד מיץ והאב רוכן לעברו ואומר לו שהמיץ נגמר.
מכאן מתחיל הסיפור. הבן שואל את האב מי שתה לו את המיץ והאב עונה שגמל אחד. הבן מתעניין בגמל ומבקש לדעת על הגמל את כל הפרטים האפשריים. הוא שואל את אביו מתי הגמל שתה לו את המיץ ומה הוא עשה אחרי שהוא שתה את המיץ (אמבטיה). האב עונה לבנו על כל השאלות וכל תשובה מעוררת בבן שאלה חדשה שגם עליה עונה האב וכך האב והבן יוצרים אל מול עינינו את סיפורו המופלא של הגמל, הבן בכוח שאלותיו והאב בכוח דמיונו הפורה.
הסיפור מאוייר בשני מישורים ומתנהל על שני קווים מקבילים: האב ובנו משוחחים על הגמל כשהם מאויירים בשחור ולבן וצופים על מעין סרט צבעוני שמוקרן ברקע לפניהם שבו מופיע כל סיפורו של הגמל, שהוא בעצם אלגוריה לחווית האמבטיה בסוף היום וההתארגנות לקראת השינה. האב ובנו משוחחים על הגמל ויוצרים את ספור הגמל ובו בזמן הם נראים צופים בסיפור הגמל שהם יצרו זה עתה כמו בסרט צבעוני שמוקרן לפניהם, הם בעת ובעונה אחת גם יוצרים את הסרט וגם צופים בו ומגיבים אליו.
הספר מסתיים כשהאבא של הגמל בא לקחת אותו והאבא של הילד לוקח אותו על הכתפיים לקנות מיץ חדש ולקנות עוד משהו קטן, ושוב רואים את האב הגמל ובנו חוזרים לביתם, לבן כחול וצהוב והספר מסתיים... ספר נפלא נפלא נפלא שאין מלים... סיפור של הצלחה אהוב מאוד על הילדים. הם שומעים את הסיפור, ולאחר פעם פעמיים הם כבר יודעים אותו בעל פה ומשלימים את כל תשובותיו של האב ממש כמו במערכון של הגשש. כתוב נפלא מאוייר נפלא אוצר יקר מאוד.
כשקוראים את הספר אפשר לשנות את הקול ולהשתמש בקול עבה ונמוך לאבא ובקול דק וגבוה לילד או להוסיף אבא אמר: והילד אמר: אם יש צורך, כדי שלא יהיה מקום לבלבול מי אמר מה. גם הפונטים היו יכולים להיות שונים, פונט אחד לילד ופונט אחר לאבא אפשר היה גם להשתמש בפונט קומיקס, או להשתמש בפונט זהה עם שני משקלים שונים.
ושוב לסיכום זהו סיפור על ביקורו של הגמל בלילה בזמן שהילד ישן ועל הקושי של אבא לטפל בו לעשות לו אמבטיה, להרים אותו מהאמבטיה לספה, לאסור עליו לראות חדשות, הגמל משתולל ואחר כך נרגע ומבקש את אבא שלו, אבא שלו מגיע ולוקח אותו הביתה. סיפור של הברקה. סיפרתי את הספר לילדים כשהיו בני שנתיים וקצת וזה היה נהדר, חזרתי לספר להם בגיל שלוש וזה היה עוד יותר נהדר גם האחיינית שלי בת חמש וחצי אהבה מאוד את הספר ואמרה שאבא שמנדוס. (ובינינו, השומן של אבא אמנם קומי אבל עדיין מעורר דאגה).