בוקיפונט

ספר מעולה שמעשיר את הילדים בחוויה מרתקת ועוצרת נשימה באופן מיוחד, אם לשפוט לפי תגובת הילדים של אחי, הייתי אומרת שמדובר פה ממש במותחן אמיתי. זאת הפעם הראשונה שסיפרתי להם סיפור והם הגיבו אליו בעיניים קרועות לרווחה והנשימה שלהם כמעט שנעתקה. הם נראו לי כל כך מבוהלים שכמעט וחששתי שזה מעל לכוחם וקצת קיצרתי את הסיפור כדי שהם יוכלו לעמוד במתח.

החששות שלי מהרו להתבדות, הם ביקשו לשמוע את הספר שוב ושוב, הם קוראים לו הספר עם השד, הם יודעים לספר בעצמם את ספור המעשה בקצרה ובלהט, ובסך הכל מדובר פה בחוויה באמת חזקה מאוד ובלתי נשכחת. הספר עצמו הוא עיבוד מחורז ויפה למעשיה בלקנית נפלאה. מעשיה שעוסקת בפחד ובהתגברות עליו והיא מעין משל לחיי כולנו, גדולים כקטנים, שבכל רגע ורגע מחיינו אנו נאלצים להתמודד עם הפחד כדי לעבור גשרים, להתמודד ולחיות את חיינו.

המעשיה מתארת שלושה אחים גדיים: האחד גדול בעל קרניים ארוכות וחזקות, השני בינוני בעל קרניים רכות והגדי הצעיר אין לו עדיין קרניים. תאור הגדיים חשוב למהלך הסיפור. הגדיים גרים ליד הנהר ומעל הנהר יש גשר שמתחתיו יש שד מסוכן ולכן הם לא מתקרבים אליו. כשמגיע הקייץ נגמר להם העשב ומעבר לנהר יש עשב לרוב הגדיים נמצאים בדילמה קשה ומכאן הסיפור מתפתח בצורה נפלאה ... לא להחמיץ!

הסיפור מאוד מוצלח הוא חכם מאוד מכל כיוון שמסתכלים עליו. זוהי מעשיה פסיכולוגית עתיקה משובחת ביותר, כל פרט שבה הוא בעל משמעות, אפשר לחשוב עליה ולגלות בה הרבה דברים מעניינים כמו למשל שהגדי הצעיר היה הראשון לעבור על הגשר, כי הצעירים פחות זהירים ושקולים מהמבוגרים אך מכיוון שהוא גם החלש ביותר הוא היה זקוק לגייס להגנתו את עורמתו.

הגדי הגדול המבוגר פעל כמו מבוגר, הוא פעל בשיקול דעת, הוא הסיק מנסיון האחים שהוא גם יכול לעבור את הגשר ובניגוד להם, שחמקו מהבעיה אך לא פתרו אותה, הוא השתמש בכלים שנתנה לו בגרותו, הקרניים שלו, וסילק את השד אחת ולתמיד ובכך אפשר לכולם גם לרעות באחו וגם לחזור ולעלות על הגשר בחזרה הביתה מבלי להיות מאויימים שוב על ידי השד.

הספור כתוב נפלא יש בו את קולות תיקתוק הלב של שלושת הגדיים, שימוש בקולות תמיד חיוני ומשדרג את הספר והופך אותו לחי ומדבר, הכתיבה יפה האיורים פשוטים ופשוט מוצלחים, לספר יש מראה של שנות הששים: ספר עם טעם של פעם, טעם איכותי ומשובח, והוא נוגע במקום מאוד עמוק ואמיתי בנפש הילד והמבוגר.

יש לי רק הערה קטנה לגבי האיורים: מאוד חשוב שהאיורים בספרים יהיו מאוד נאמנים לטקסט כי כשהאיורים לא מספיק מדוייקים אז הילדים שואלים שאלות שקשה לענות עליהן. אותי הם שאלו למה הגדיים הרעבים שמסתכלים מהחלון לא אוכלים את הדשא שמצוייר בחצר שלהם למרגלות הבית. היה צריך לצייר למרגלות הבית אדמה חומה וצחיחה. פרט נוסף שאני אישית שמתי אליו לב זה שבתקופת הקייץ הצחיחה מצויירים עננים בשמיים.

צריך גם לציין שההגדרה של גדי זה תייש רך בשנים, כלומר הגדי הגדול עם הקרניים הוא בעצם תייש. האחיין שלי מעיין הגיב בצורה מאוד מעניינת לסיפור הוא אומר שלפי דעתו קודם האח הגדול היה צריך לעבור את הגשר להביס את השד ורק אז אחריו היו צריכים לבוא שני האחים הצעירים יותר. כמובן שזה נשמע הגיוני אך היה הורס את כל הסיפור. לילדים של אחי היו חסרים בספור דמות האב והאם, הגדי הגדול נראה להם אבא והבינוני אמא, לא נורא זה ספר נפלא נפלא, לא להחמיץ!