בוקיפונט

"מי העיר את שי" זה הספר השני שקראתי לאחיינים שלי בגיל שנתיים שהתאים להם בול לפי המידה, הספר הראשון הוא "תגידי איך קוראים לך", גם הוא של נירה הראל. שני הספרים הללו העניקו לנו חוויה נפלאה עם טעם של עוד וסללו את הדרך לחיפוש אחר שאר הספרים הנפלאים שמצאתי מאוחר יותר. איך קוראים לך מתאים להקרא הראשון מכיוון שהוא יותר "קצר ולא מעייף", כפי שיפתח נוהג להסביר.

המחשתם של קולות שונים ומשונים הנשמעים בסיפור ילדים תמיד מרתקת את הילדים ומשדרגת את הספר למשהו מוצלח יותר ובספר מי העיר את שי יש מן הקולות הללו בשפע. הסיפור בנוי בצורה יפה ומרתקת הוא מתחיל ונגמר בשי הבונה מגדל מקוביות, ובין המגדל הראשון והמגדל השני מתנהל לו הסיפור המרתק.

אמא תלתה כביסה בחצר והשאירה את דלת הבית פתוחה, כך שהיא יכלה לראות את שי הבונה מגדל מקוביות ושי יכול היה לראות אותה תולה כביסה. אך שי פתאום התעייף ונרדם והרוח טרק את דלת הבית והיא ננעלה, כך שרק שי יכול היה לפתוח אותה מבפנים. אמא סיימה לתלות את הכביסה, הקישה על הדלת: תוק, תוק, תוק אבל שי ישן ולא שמע.

היא הכתה באגרוף: טח, טח, היא לחצה על פעמון הדלת: ציל צליל, אבל שי ישן ולא שמע דבר. הכלב יופי נחלץ לעזרתה של אמא ונבח, החתול טופי ילל, הצפורים צפצפו, אבל שי ישן ולא שמע דבר. אבא שרק שלוש שריקות, (ופה אחי היה מכניס את האצבעות לתוך פיו וממחיש את השריקות), אבל שי ישן ולא התעורר.

פתאום שי הזיז יד אחת מתוך שינה והמגדל שבנה התמוטט, הקוביות נפלו לו על הראש והוא התעורר. הוא שמע עכשיו את כל הקולות השונים והמשונים ופתח את הדלת וראה את כולם שהסבירו לו שהוא נרדם והדלת נסגרה ושהם אלו שהעירו אותו. שי הסביר להם שגם המגדל העיר אותו.

המגדל בניגוד לכל השאר הצליח להעיר את שי, אך שילם על כך מחיר כבד, הוא התפרק לקוביות מהם הוא נבנה וכפי שכולם עזרו לאמא לנסות להעיר את שי, כך עכשיו כולם נחלצו לעזרתו של שי וסייעו לו לבנות מגדל חדש ונהדר מקודמו. הספר כתוב נפלא ומאוייר נפלא על ידי נועם נדב שאייר גם את "אריאל הנמר" של נירה הראל. הכתיבה היפה והאיורים המוצלחים יצרו ספר שהוא פיסת חיים קטנה, אמיתית, חיה ומרגשת. הדלת שנסגרה יצרה סביבה סיפור יפה שפותח את הלב.